חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' קנטרמן

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, בטווח עליו הוסכם וללא חקירת עדים;

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוגש אני מוצאת להורות כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,170 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום. לאחר המועד האמור ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית.

לנוכח הסכמת הצדדים לפסיקה בדרך זו, ישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט בא כוחו.

להלן התייחסות קצרה לאופן חישובי;

אין מקום לפניית הנתבע לנתונים שנמסרו בדיון ביום 9.7.12 בפני כב' השופט עאסי עבאס, זאת מקום בו לאחר מכן (בספטמבר 2012) - נמסרו בהודעה נתונים אחרים והנתבע לא חלק עליהם, אף שניתנה לו אפשרות לעשות כן. בשים לב לבחירתו שלא לחלוק על האמור באותה הודעה ובשים לב לתוכנה - ההנחות, לעת ההכרעה, הן כי סך החוב בגין שירותים שצרך התובע עומד על 3,238.17 ₪ וסך החוב בגין ציוד עומד על 1,967 ₪.

מאחר ושני הסכומים הנ"ל מסתכמים בסך של כ- 5,205 ₪, בעוד נתבע סך של 5,137 בעת פתיחת ההליכים, הפחתתי בהתאמה את הסכום הנטען בגין שירותים (הפחתה של 68 ₪) וזה הועמד על 3,170 ₪. הונח כי החוב הינו עקב אי תשלום חשבוניות מהחודשים דצמבר 2009 עד מרץ 2010, כאמור בהודעה.

באשר לשירותים; אין מחלוקת כי הנתבע שילם סך של 1,862 ₪ - אך אין אני מקבלת טענתו כי יש להפחית סכום זה מסכום החוב הנטען בגין שירותים. עיון בפלטי כרטיס הוויזה שצורפו לטענות התובעת, מלמד כי ביום 17.1.10 בוצע התשלום הרביעי מתוך ארבעה תשלומים. ממילא מסתברת יותר טענת התובעת כי סכום זה שולם בגין חובות ישנים שאינם נוגעים לתביעה זו.

טענת הנתבע, כי ביום 17.1.10, התייצב לפרוע כלל חובו עד לאותו מועד, אינה מתיישבת עם כך שבאותו מועד שילם תשלום אחרון, מבין ארבעה - אשר שלושה מהם בוצעו עוד בחודשים קודמים.

באשר לטענת הנתבע בתשובתו האחרונה; יוער כי אין בעובדה שהתדפיס כולל תשלומים אחרים, עד 15.5.10 (כפי שעולה מכותרתו וכפי שעולה גם מתוכנו) - כדי לשנות את העובדה שהוא מלמד שביום 17.1.10 בוצע תשלום אחרון מבין ארבעה תשלומים. ממילא אתה למד שהנתבע החל בתשלומים האחרים, בחודשים שקדמו לאותו מועד וסביר כי הנתבע, התייצב לסגירת החשבון, כארבעה חודשים מוקדם יותר.

עוד איני מקבלת את טענת הנתבע כי יש להפחית מהחוב סך של 668 ₪ בגין החלק שאכן שילם מהחשבונית מיום 31.12.09; החשבונית האמורה עמדה על 1,319 ₪ והתובעת לא חלקה שבוצע תשלום של 668, כך שנותרה ייתרת חוב רק של 651 ₪ (הכלול בחוב הנתבע כאן). מאחר והתובעת ציינה דבר התשלום החלקי, לא חלקה עליו ומלכתחילה טענה רק באשר ליתרת החוב - אין מקום לקזז את הסכום שכן שולם ואשר מלכתחילה לא נתבע (ר' האמור בסעיף 16 לתצהיר גב' עדי מיפנו).

עולה אפוא כי על הנתבע לשלם חובו בגין שירותים שצרך וזאת כאמור בסך של 3,170 ₪.

באשר לציוד; למיטב הבנתי בדיון מיום 9.7.12 הובעה הסכמה לוותר על סך של 1,033 ₪.

לא הובהר ולא ניתן להבין בגין מה מבוקשת היתרה הנוגעת לציוד ועומדת על סך של 934 ₪. בהעדר בהירות כאמור ובשים לב לטענות התובע באשר להסכמות שהיו בעת הרכישה במאי 2009 - איני מוצאת להטיל על הנתבע לשאת בסכום זה.

סך הכול על הנתבע לשלם אפוא סך של - 3,170 ₪ במקום הסך של 5,137 ₪ שנתבע.

הסכום האמור מתיישב לטעמי גם עם הטווח עליו הוסכם וגם עם מתן משקל לטענות הנתבע באשר לאופן פועלה של התובעת במקרה דנן (בכלל זה, העדר ניסיון למצוא מוצא שיאפשר להימנע מביטול הוראת הקבע).

פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: